שטיינגרטן נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

בפתח הדברים אתנצל על העיכוב במתן פסק הדין עקב יציאתי לשבתון.

תביעה למתן צו עשה להסרתו של עמוד במרכז המסחרי בקיראון (להלן: "המרכז המסחרי").

התובעת, בתיה שטיינגרטן (להלן: "בתיה"), הנה בעלת הזכויות בחנות במרכז המסחרי (להלן: "החנות"). זו טוענת, כי בחזית החנות הוקם עמוד (להלן: "העמוד"), החוסם את מרכז חלון הראווה, ושטחו חורג לתוך החנות עצמה.

התביעה הוגשה כנגד ארבעה נתבעים. כלפי הנתבעת מספר 1, שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן: "שו"פ") כמי שהקימה את החנות, כנגד הנתבעת מספר 2, נכסי שופ (קיראון) בע"מ (להלן: "נכסי קראון") כמי ששכרה את החנות מאת בתיה. כנגד הנתבעות מספר 3, אילות השקעות בנכסים (רחובות מערב) 1992 בע"מ (להלן: "אילות") ומספר 4, נכסים ובניין בע"מ (להלן: "נכסים ובניין"), כמי שקיבלו על עצמן את התחייבותיותיהן של שו"פ ונכסי קיראון (ואלה כולם ביחד, יקראו להלן במשותף: "הנתבעים").

הנסיבות המתוארות בכתב התביעה מלמדות, כי ביום 21/09/95 נחתם בין בתיה לשו"פ הסכם להקמת המרכז המסחרי ושילובה של החנות בו, וביום 10/07/02 נכרת בין בתיה לבין שו"פ קיראון הסכם שכירות לתקופה של 25 שנה.

לטענתה של בתיה, הקמתו של העמוד, מהווה הפרה של שני ההסכמים כאמור לעיל, והיא עותרת להסרתו.

מנגד, מכחישים הנתבעים את התביעה לאורך כל החזית. לטענתם, העמוד אינו מקטין את שטח החנות, כאשר שטחה "נטו" עומד בתנאי ההסכם. אלה מדגישים, כי העמוד הינו עמוד קונסטרוקטיבי התומך בקומות שניבנו מעליו ולכן אין אפשרות פיזית/תכנונית/ביצועית להרסו כמבוקש. הנתבעים מוסיפים, כי העמוד אינו גורם לבתיה נזק כלשהו, שכן החנות הושכרה לתקופה של 25 שנה, ללא כל פגיעה בגובה זכאותה לדמי השכירות.

הואיל ובמרכז הדברים עומדת שאלה מקצועית הנדסית, בה יש להכריע קודם לטיעונים המשפטיים, מיניתי את המהדנס חיים גלנצר, לשמש כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "גלנצר/המומחה"), על מנת שיבדוק את החומר המקצועי מטעם הצדדים ויחווה דעתו המקצועית בעניין (פרוטוקול יום 21/10/09).

לאחר שביקר בחנות ועיין בטענות הצדדים נתן המומחה את חוות דעתו (להלן: "חוות הדעת") ביום 05/09/11. שם ציין גלנצר, כי לשיטתו, המרכז המסחרי תוכנן ובוצע תוך התחשבות מרבית בסטנדרטיים מקצועיים, ארכיטקטוניים והנדסיים וכי מיקומו של העמוד, הינו עובדה שאינה ניתנת לשינוי בשלב זה, כאשר המרכז המסחרי פועל ומתפקד. המומחה סבור, כי הואיל ומדובר בנכס המהווה חנות אחת מני רבות, ספק גם אם במהלך התכנון ניתן היה להתחשב בצרכים הפרטניים שלה. לרוב, כך ציין המומחה, התכנון המיטבי מהווה פשרה אופטימאלית בין גורמים רבים המשפיעים על התכנון הסופי, כגון, גורמים הנדסיים, ארכיטקטוניים, משפטיים וקנייניים.

לאור חוות הדעת ובהמשך לדיון מיום 10/10/10 נתבקש המומחה להשלים את חוות דעתו בשאלה קונטקרטית - האם ניתן להסיר את העמוד מבלי שהדבר יפגע ביציבותו ההנדסית של המבנה ואם נדרשת לשם כך תמיכה מבנית (תוך ציון עלויות).

ביום 02/12/10 השיב המומחה לשאלה (להלן: "ההשלמה"), תוך שהוא מציין, כי הסרת העמוד במידות של 77/71 ס"מ בהחלט עלולה לסכן את יציבות הבניין. לשיטתו, תדרש תמיכה של שני עמודים חדשים שיקבעו לצידי העמוד המתוכנן להריסה. גלנצר הסביר, כי מבחינה הנדסית, מדובר בפתרון חלקי לבעיה, שיגרום לבעיות אחרות, כגון, סדקים, העמדת עמוד בשטח חנות שכנה וכו'. המומחה העריך, כי המדובר בפיתרון שעלותו נעה בין 80,000 ₪ ל- 140,000 ₪.

לבקשת ב"כ של בתיה נחקר המומחה ביום 10/04/11 ולאחריה הגישו הצדדים סיכומיהם.

הצדדים חלוקים ביניהם באשר לחוות דעתו של המהנדס גלנצר.

לטענתה של בתיה, המומחה לא חיווה את דעתו בעניינים בהם נתבקש לעשות כן, הואיל וזה לא התייחס באופן פוזיטיבי להסרתו של העמוד מבחינה הנדסית. עוד מוסיפה בתיה, כי ממסקנותיו של המומחה נעדרים תחשיבים המתייחסים לתחשיביו של המומחה מטעמה. זו עומדת על דעתה, כי אין כל מניעה להסרת העמוד.

מנגד, מבקשים הנתבעים לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולקבוע, כי הסעד המבוקש, של הריסת העמוד, אינו מתקבל על הדעת, לא הגיוני ובלתי מידתי.

סבורני, כי טענתה של בתיה לפיה, נמנע המומחה מלבסס את חוות דעתו כדבעי ולהתייחס לתחשיביו של המומחה מטעמה אינה עולה בקנה אחד עם המציאות. בפועל, הסביר המומחה את גישתו ושיקוליו לפרטיכל בית המשפט כך (עמוד 11 לפורטוקול יום 10/04/11):

"... דברים כאלה, הנייר סובל הכל..., אבל במציאות להוריד עמוד של קניון במידות כאלה ולעשות 2 עמודים שגורמים נזק גדול יותר מאשר העמוד הספציפי הזה - עצם הפתרון לא נראה לי ולכן, לא נכנסתי למסגרת של התחשיבים וזה גם לא היה במסגרת המנדט שלי.

ניתן לעשות את זה, אבל זה תחשיב קונסטרוקציה מאוד מסובך. אם רוצים לעשות את זה, לדעתי צריך להטיל את זה על מהנדס הקונסטרוקציה של כל המבנה, שמכיר את כל המבנה. אבל אני טוען שהבעיה היא לא קונסטרוקטיבית, היא לא אם שני העמודים האלה יכולים לעמוד בעומס העמוד. הבעיה היא יותר ארכיטקטונית. זה יגרום לנזק גדול יותר מאשר אותו עמוד בודד שיגרום ואני עם ה- 40 שנות ניסיון שלי, לא נתקלתי בפתרון כזה".

מכאן עולה, כי לדעתו של המומחה, לא היה כל מקום להתייחס לתחשיבים אלה, נוכח גישתו והשקפתו כפי שפורטו והסבריו בעניין זה מתקבלים על דעתי. ככלל, מדובר במומחה שהוא איש מקצוע מן המעולים שבמומחי בית המשפט. חוות דעתו מפורטת ומנומקת, ומסקנותיו לא הופרכו בחקירתו הנגדית. אין כל סיבה נראית לעין שלא ליתן אמון במסקנותיו, מה גם שהגישה בפסיקה הינה, כי די בפחות מכך כדי להסתמך על חוות דעתו של מומחה בית משפט (והשווה לעניין זה דבריה של כבוד השופטת שטרסברג כהן בפסק הדין בעניין ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נגד ארז איתן ואח').